הסיפור של ביל
22 ביולי, 2008
בטיסה חזרה ראיתי סרט ביוגרפי על ביל גייטס. לא באיכות מדהימה ולא סרט שמספק איזה עומק של ניתוח ובכל זאת היו שם כמה נקודות חדשות ו/או מעניינות מבחינתי:
* העובדה שביל גייטס נולד למשפחה עשירה ומבוססת. שהוא למד בבית ספר פרטי ואיכותי.
* שהמשפחה שלו טיפחה תחרותיות. בחופשות הקיץ המשפחתיות - היו מתקיימות תחרויות בין הילדים. החינוך הזה של ביל גרם לזה שלא רק שהוא לא פחד מתחרות (כפי שהרוב פוחד) אלא הוא למד להנות מהאתגר שהיא מספקת. החינוך הזה גם העביר מסר לילד ביל - שזה בסדר שאנשים קרובים זה לזה (משפחה) מתחרים. זה לגיטמי. אחת החברות הטובות של ביל - מהסיליקון ואלי, אמרה שהוא אמר לה: “אנחנו חברים מתחרים. אל תספרי לי משהו שאני יכול להשתמש בו מאוחר יותר בתחרות מולך”. מה שאולי מאיר אור על האופן שבו לא הייתה לו בעיה לעשות שימוש בעיצוב האינטר פייס של אפל לתוכנת הווינדוס שלו. ביל הסביר שהוא אמר לסטיבן שכדאי שהם ירשמו פטנט על האינטר פייס. סטיבן לא עשה. מבחינת ביל - טעות של סטיבן. אז מה אם הם עבדו בעבר יחד?
* אמא שלו הייתה דמות מאוד משפיעה בחייו. מעבר לזה שהיא הצטרפה למסעות השיווק והמכירה שלו, בתחילת הדרך כשהוא יצא לשכנע אנשים באפשרויות שגלומות במחשב האישי - היא גם סיפקה עבורו את הקשרים. כבת למשפחה עשירה ומקושרת היא הייתה חברה בכל מיני ועדות ציבוריות. באחת מהן היה חבר גם המנכ”ל של IBM. הקשר שבעצם נתן לביל את הפוש הגדול.
* ביל מגיל 16 ידע מה מעניין אותו ומה הוא אוהב. הוא עובד בריכוז מדהים. הוא עובד בריכוז, נרדם עם הבגדים על המיטה לכמה שעות ומיד מתעורר וממשיך.
* כסף פחות מעניין אותו מלנצח בתחרות . הוא הודיע ש-90% מההון שלו ילך לצדקה ולא כירושה לדור הבא. הילדים צריכים לבנות בעצמם את ההון האישי שלהם. הוא חסכן. מעולם לא טס בטיסת עסקים.
* הוא החתים את אחותו הקטנה על חוזה כשהיא מכרה לו את המסטיק שלה. זאת אומרת הוא ידע להעריך את ערכו של חוזה טוב כבר מגיל צעיר.
מה אני רוצה להגיד? - שענקים כאלה לא צומחים משום מקום. יש להם את הרקע והאמצעים המתאימים. יש להם את הקשרים. יש להם הורים שנתנו להם גב נכון, חינוך טוב שעזרו להם להתפתח. שהאישיות שהובילה את ההישג הייתה שם תמיד. האישיות הנכונה והידע.
זה לא אומר שילדים ממשפחות עניות ודפוקות לא יכולים להגיע רחוק. לא, זה לא אומר.
והמלצה על בית קפה בסחיפול. יש להם עוגת תפוחים מגניבה וקפה טוב רק שהם מלווים אותו בחלב מרוכז. בקשו חלב אמיתי.
מאת אתון עיוורת
בנושאים: 
22 ביולי, 2008 בשעה 3:25
אהבתי את ה”נרדם עם הבגדים על המיטה לכמה שעות ומיד מתעורר וממשיך”.
אדם עם יכולת כזאת לריכוז… בטח אמרו לאביו כשהוא נולד שהוא יהיה או האיש העשיר בעולם, או יסובב מחדש את גלגל הדהרמה. הפעם האבא ידע מה שהוא עושה.
22 ביולי, 2008 בשעה 8:18
הצחקת אותי עם “הפעם האבא ידע מה הוא עושה” :))))
אני חושבת שה”נרדם על המיטה ומיד מתעורר” קשור לעניין ולחיבור העמוק שיש לו למה שהוא עושה.
אני חייבת לך עוד תשובה בעניין המיסטיקה. (אהבה, מיסטיקה, זוכר?)
אז בטח שאני בעד ואני גם בעד לנסות להטמיע את מה שנתפס היום כ”מיסטי” בזרם הידע “הקונבנציונאלי”. לתרגם את הדברים עד כמה שניתן לשפה המדעית/פסיכולוגית.
בינתיים מצאתי עוד מחקר, קדום בהרבה מזה של מטצינגר שטוען שההכרה איננה ממוקמת רק במוח:
Wilder Penfield, The mystery of the mind בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, שנת 76.
מעבר לכותרת שנתתי אני לא יכולה להוסיף לא על הספר ולא על המחבר.
מכיר?
23 ביולי, 2008 בשעה 12:55
מענין מאוד - אבל מצד שני יש אלף דוגמאות של מקרים הפוכים לחלוטין.
אנשים שבאו מרקע לא תומך כלל והצליחו להמציא את עצמם.
* יש משהו בתיאור של חייו של גייטס אצלך שמזכיר חיים של עבד.
אולי אני מגזים, אבל להיות עבד של עצמך - של האמביציה שלך - באופן כל כך עמוק - נדמה לי שזה עונש לא קטן.
23 ביולי, 2008 בשעה 8:35
כן, נכון נתי - כל הדוגמאות האלה של המקרים ההפוכים צצו לי בראש, כשכתבתי את השורה האחרונה של הפוסט.
שמחה שזה עניין אותך. בגלל מיעוט התגובות חשבתי שזה כנראה מעניין רק אותי
ובעניין העבד - אתה מאוד צודק. גם אני חשבתי על זה וזה מתקשר לגלגל הדהמה שתומר איזכר כאן.
בסופו של יום - ההתפתחות הרגשית/רוחנית - היא הבוננזה של החיים האלה. אני מבינה את זה, אבל זה עדיין לא מופנם באופן שלא משאיר שאריות… אנשים כמו גייטס, עדיין גורמים לי להזיל ריר.
23 ביולי, 2008 בשעה 5:04
אתון - לא, לא מכיר את המחקר. אבל באמת מטצינגר הוא בכלל לא היחיד שטוען שאין “מרכז” במוח וכו’. זה ידוע. הוא פשוט הציע תיאוריה לאיך האני בכל זאת עובד, על בסיס כל מני ממצאים, וגם הצליח לעשות איזה ניסוי מוצלח וכו’
בכל מקרה ברור שאני בעד לשלב בין המדע למיסטיקה. לכן אני קורא ספרים כמו של מטצינגר : )
ובעניין ביל שלנו, לדעתי זה גם באמת מראה על איכות גבוהה של ריכוז (אולי זאת לא מילה טובה - אני מתכוון ליכולת להתמקד, אבל גם לעירנות שבאה איתה). מישהי שמבינה באיורוודה אמרה לי שמי שמסוגל לקום משינה ו”לתפקד” מיד - זה סימן לבריאות גופנית ונפשית.
23 ביולי, 2008 בשעה 9:36
נו - אז גם אני ככה. מסוגלת לעבור משינה לתפקוד מלא. אבל אני לא עובדת ככה. טוב לדעת.
23 ביולי, 2008 בשעה 11:05
אני מקנאה באנשים שמסוגלים להתמקד בדבר אחד, ופשוט לעשות אותו. ככה, בלי להתלבט ובלי להתבלבל ובלי להתמהמה.
23 ביולי, 2008 בשעה 11:23
נשמה יקרה, אני מה זה מבינה אותך.
25 ביולי, 2008 בשעה 10:08
עודפם היית בסכיפהול?
25 ביולי, 2008 בשעה 10:25
26 ביולי, 2008 בשעה 12:22
ללא ספק, הוא אחד האנשים ששינו את פני העולם בדור שלנו.
מעניין מה הוא יעשה בעשר, עשרים השנים הקרובות…
26 ביולי, 2008 בשעה 4:09
בתחושה שלי הוא עשה כבר את שלו. עכשיו זה ילך לכיוונים של צדקה. ככה נראה לי, אולי אני טועה.
עוד משהו שאהבתי אצלו, משהו שידעתי לפני כן, זה לא הוצג בסרט - זה העניין הזה שהוא הושיב את העובדים של מייקרוסופט מול נוף של אגם, כדי שהם יקבלו את ההשראה הנכונה. אני לא יודעת כמה הסיפור הזה מדויק, אבל שמעתי אותו מבעל החברה שהזכרתי בפוסט הזה
http://rosa.blogli.co.il/archives/130